זכויות סוציאליות וביטוחים – האם זכויות סוציאליות הן חלק מתוך העיזבון

זכויות סוציאליות וביטוחים – האם זכויות סוציאליות הן חלק מהעיזבון?

סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי:

סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה- ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון.

סעיף זה קובע פוזיטיבית לגבי שורת נכסים גדולה (ביטוחים וכו') שהם מוציאים מפורשת אל מחוץ לעיזבון. אותו רכוש אחר יועבר בדרכים אחרות, ומי שזכאי לו הוא מי שנרשם כמוטב.

סעיף 147 מכיל תנאי המסייג הוראותיו העיקריות ולפיו ניתן להתנות ולקבוע כי סוגי הסכומים שפורטו ברישא לסעיף 147 ייכללו בעיזבון. מן ההקשר הניסוחי ומן התכלית החקיקתית של הוראת החוק האמורה יש להסיק כי ההתניה יכול שתיעשה בחוזה הביטוח, בהסדרי החוזי עם קופת הקצבה או קופת התגמולים או עם קופה דומה. הרי מדובר בהתניה המסייגת את ההסדר הקובע את הזכות לביטוח, לקצבה או לתגמולים, ועל כן יש ללמוד מן הנוסח כי מן הנכון שההתניה תהיה חלק אינטגראלי מן ההסדר החוזי היוצר את יחסי הביטוח או את הזכות לקצבה או לתגמולים. אין להבין מכאן כי ההתניה חייבת להיכלל דווקא במסמך המסוים היוצר את החיוב. יכול שיערכו את ההתניה במסמך נפרד הנערך באופן מקביל או במועד מאוחר יותר, ובלבד שמדובר על הסדר שנערך בין הצדדים הנוגעים לדבר לעניין סעיף 147, והם הגורם המבטח או הקופה, לפי העניין, מחד, והאדם שערך עמם את הסדר הביטוח, הקצבה או התגמולים, מאידך.

סעיף 36(ב) לחוק החוזים הוא חלק מפרק ד' לחוק האמור הדן בחוזה לטובת אדם שלישי ועניינו "ביטול הזכות". סעיף 36(א) מתייחס למרווח התקופתי של זכות הביטול. כאמור בו, כל עוד לא הודיע אחד הצדדים למוטב על זכותו לפי החוזה, רשאים הם לשנותה או לבטלה כל ידי שינוי החוזה. קרי, ההודעה למוטב היא מועד היוצר חסימה לכוחו של הצד לחוזה לשנות דעתו. משניתנה ההודעה, תמה האפשרות לבטל, על ידי שינוי החוזה, את זכותו של מי שמזמין אותו או לשנותה.

החיובים שבהם דן סעיף 36(ב) זהים לפי מהותם, ואף לפי לשום תיאורם, לאלו שסעיף 147 דן בהם. אולם, ההיבט הנדון בסעיף 36(ב) איננו עניין זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטה על זכותו. בכך קובע סעיף 36(ב) מרווח שונה מזה שהותווה בסעיף 36(א), אשר ראה כאמור בהודעה למוטב מחסום לביטול הזכות או לשינויה. בעניין חוזה הביטוח, הקצבה או התגמולים או העילה הדומה, אין ההודעה הראשונית למוטב מונעת שינוי או ביטול.

איך מבטלים זכות המוטב? כאמור בסעיף 36(ב), הביטול יכול שיהיה באחד משני אופנים:

(א) בהודעה לחייב, קרי לחברת הביטוח, לקופת הקצבה או לקופת התגמולים שהיא בגדר החייב לפי ההסדר החוזי לטובת צד שלישי שנדון בסעיף 36(ב), או לחילופין

(ב) בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב. קרי, אין די בעריכת צוואה המבטלת את משנה זכויות אלא יש להודיע על כך לחייב, קרי לחברת הביטוח, לקופת הקצבה, לקופת התגמולים או לדומים.

הטעם לקביעתה של חובת ההודעה ברור בעליל: ככל שהדבר נוגע לצד החייב, יש אינטרס ציבורי במניעת חיובי כפל, ובמניעת סיבוכים משפטיים והליכים משפטיים הצפויים בעקבותיהם. החיוב לשלם כספי הביטוח, הקצבה או התגמולים קם ונוצר מיד עם הפטירה של הנושה. צוואה יכול שתתגלה אחר זמן, ולא אחת נפתחים ונמשכים ההליכים המשפטיים על יסוד צוואה במשך שנים אחרי מות המצווה. אם צוואה תובא לידיעת החייב זמן מה אחרי הפטירה, יקרה לא אחת שהחייב העביר את הכספים למוטב ויצטרך להתמודד לאחר מגן עם תביעת הזוכים לפי הצוואה, שאינם זהים בהכרח עם המוטב.

אלמלא ההודעה, יכול החייב למלא בתום לב חיובו לטובת האדם השלישי- המוטב, בלי שיידע כלל שצפוי בעתיד גילוי תוכנה של צוואה ששינתה או ביטלה זכויות. על כן, כתנאי לתקופת הביטול או השינוי, נדרש מן הנושה לא רק שיערוך צוואה אלא גם שיודיע עליה לחייב. מכאן גם נובעת המסקנה שההודעה על ביטול זכותו של המוטב או על שינויה חייבת להינתן לפני מות המצווה.

לו התכוון המחוקק לכך שדי בגילוי תוכן הצוואה כדי ליצור יסוד בדין לביטול זכותו של מוטב או לשינויה, לא היה נזקק למבנה המשפטי הכפול המוצג בסעיף 36(ב) המורכב משני נדבכים והם הצוואה וההודעה. הרי אחרי מות המוריש מתפרסמת הצוואה ממילא, וחובת ההודעה אינה מוסיפה דבר בשלב האמור. כל הרבותא בצירוף חובת ההודעה לביטול הזכות באמצעות צוואה הוא בכך שעניין ביטול הזכות אינו נותר חבוי בסתר עד לפטירת המוריש אלא נמסר על אתר.

מסקנה דומה עולה מנוסח מילותיו האחרות של סעיף 36(ב): הביטול או השינוי של זכויות המוטב נובעים מהחלטתו של הנושה. לגביה נאמר כי:

"…רשאי הנושה בהודעה לחייב או בצוואה שהודיעה עליה ניתנה לחייב…"

משמע, ההקבלה הניסוחית היא ברורה. הנושה חייב להודיע לחייב והוא שחייב להודיע על עריכת הצוואה. אין די בעצם עריכת הצוואה אלא חייבת להצטרף אליה מתן הודעה, וחובה זו מוטלת על הנושה. הודעת נושה בכל אחת משתי החלופות יכולה להינתן רק בחייו של הנושה, שהרי הנפטר אינו יכול למסור הודעות, כפי שההודעה הישירה לחייב ניתנת בחיי הנושה, כך גם ההודעה על הצוואה חייבת להינתן בחייו.

לשון אחר, סעיף 36(ב) בא להוסיף על האמור בסעיף 147, האחרון מתייחס לזכויות הביטוח והקופות ומאפשר קביעת מוטב שאינו יורש לפי דין או לפי צוואה, וסעיף 36(ב) מוסיף על כך הוראה שעניינה הצוואה, קובעת הוראות שונות מאלו שנקבעו מעיקרו לפי סעיף 147. ההודעה הישירה לחייב שאינה לובשת לבוש הודעה על צוואה אלא הודעה על ביטול או שינוי, דומה להתניה שבסעיף 147, בשינוי צורה.

הערה: המידע המשפטי לעיל, מהווה מידע כללי בלבד והשימוש בו אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת או ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת אי אילו הליכים או לאי נקיטתם. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת. העורך אינו אחראי באופן ישיר או עקיף לתוצאות הנובעות משימוש הקורא במידע משפטי זה ומומלץ בזאת קורא לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין אשר נושא זה הינו עיקר התמחותו.